<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן ע"ג</h1>
<h2>דף כא:</h2>
אבל בפירוש ר' אברהם ב"ר דוד מצאתי והריני כותב כל הסוגיא כמו שפירשה, וזה לשונו, אבל שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן, פירשו רבוותא כמה מקום קרוב עשרה פרסי סגיא דחד יומא, כיון דאי שמע הוה מטי הכא בההוא יומא כמאן דאיתיה בהדייהו דמי, ונראה לי דהאי שיעורא דפירשו רבוותא אהכי סמכי ליה, כיון דאי שכיב שיכבא סמוך לערב ונסתם הגולל סמוך לחשכה ולמחר משדרי ליה ומודעי ליה ומטי שליחא התם סמוך למנחה וליומא אחרינא אתי גבייהו, נמצא שהוא משיג אותן בתוך ג' מן המנחה ולמעלה שהוא עדיין תוקפו של אבל, אי מרחיק טפי איפשר דלא משיג לה בתוך ג' כלל, הילכך אם בא ממקום שהוא רחוק יותר מכאן מונה לעצמו אע"פ שבא בתוך ג' ומיום ג' ואילך אפילו בא ממקום קרוב מונה לעצמו, דבעינן שישיג אותן בתוך ג' ושיהא במקום הראוי להשיגם בכל ענין אם יצטרכו לשלוח אחריו כדפרישית, ר' שמעון אומר בא ביום שביעי ממקום קרוב מונה עמהן, ר' שמעון מקום הראוי להשיגם בעי, השגה ממש לא בעי, אמר מר ג' ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן והוא שיש גדול הבית בבית, פירוש אז הם טפלה לו אבל אם הוא אינו בבית אינם טפילה לו כלל לא בראשון ולא בשני לא ממקום רחוק ולא ממקום קרוב, איבעיא להו הלך גדול הבית לבית הקברות מהו, פירוש מי אמרינן מכיון שהוא עוסק בצרכי המת שדינן ליה בתרייהו וכיון שיצא מפתח ביתם מונין מיד הוא והן אע"פ שלא נסתם הגולל עדיין או דילמא כיון שהוא גדול הבית לא יהיה טפילה, ת"ש דאמר ר' יוחנן אם הלך גדול הבית לבית הקברות מונה עמהן והתניא מונה לעצמו, לא קשיא הא דאתא בגו תלתא וכו', דגדול שהלך לבית הקברות חשבינן ליה כמי שאינו גדול שהוא במקום אחר דמפלגינן ביה בין ג' לאחר ג', מיהו בין מקום קרוב לרחוק לא מפלגינן דאפילו הוי יותר מעשרה פרסי מונה עמהן, מאי טעמא דהכא שליחא לא צריך לשדורי ליה ולאודועיה, הילכך אי הוי נמי טפי מי' פרסי כי מטי בהדייהו בגו תלתא מני בהדייהו, כי הא דאמר להו רבא לבני הוצל דאתו בגו תלתא וכו', בני הוצל קוברין מיתיהן בעיר אחרת ופעמים שהיו שוהין בחזרה מפני שיבוש הדרך, ואמר להו רבא לבני מחוזא אתון דלא אזליתו בתר ערסא וכו', פירוש בני מחוזא נמי היו משלחין את מיתיהן לעיר אחרת ולא היה דרכם ללכת האבלים עם המת אבל הקרובים הולכים עמו, נראה לי דכי האי סוגיא הילכתא היא, אע"ג דקבעינן הילכתא כר' שמעון דאמר אפילו ביום ז' בא ממקום קרוב מונה עמהן, והא דפלגינן בסוגיין בין תוך ג' בין לאחר ג', לא פליגי מידי אדר' שמעון דבגדול הולך עם המת בבית הקברות קא מיירי הכא, ואיפשר דגדול לא הוי טפילה לשאר אחים למימני בהדייהו אלא היכא דמטי להו בתוך ג' בלחוד, אבל אם היה גדול הבית בבית והקטן בא ממקום אחר [בין שבא ממקום אחר בין שבא מבית הקברות מונה עמהן] אפילו ביום שביעי, מיהו בא ממקום אחר בעינן שיבוא ממקום קרוב, [אבל] בא מבית הקברות בין ממקום קרוב בין ממקום רחוק מונה עמהן, תדע דהכי הוא דהא ר' יוחנן הוא דאמר הלך גדול לבית הקברות מונה עמהן, ואקשינן עליה מברייתא דאמר מונה לעצמו ופריק הא דאתא בגו תלתא וכו', ורב נמי כוותיה ס"ל ממעשה דבני הוצל, ור' יוחנן גופיה הוא דקבע הלכה כר' שמעון באבל, אלמא פלוגתא איכא בין גדול הבית שהלך לבית הקברות לקטן שבא ממקום אחר שזה תלוי בג' ימים וזה תלוי בז', וכווה סוגיא הילכתא היא, והר' יצחק אלפסי [זצ"ל] לא הזכיר גדול הבית שהלך לבית הקברות כלל, והוא תימה גדולה בעינינו. ירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה), הרי שהיו מוליכין אותו ממקום למקום כגון אילין דקיסרין דקברין בבית בירה, אית תניי תני אלו שבכאן מונין משיצא המת ואלו ששם מונים משנסתם הגולל, ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הכל הולך אחר גדול המשפחה, [מהו אחר גדול המשפחה, ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי לחומרא שאם היה גדול משפחה כאן אלו ואלו מונין משיצא המת, ואם היה גדול משפחה שם] אלו ואלו מונין משיסתם הגולל, למדנו מכאן סתימת הגולל היא אותה האבן שנותנין על הקבר על שם וגללו את האבן (בראשית כ"ט ג') אי נמי אותו הנסר שקובעין עליו בתוך הקבר ולא סתימת הארון שעמו בבית כמו שראינו לקצת החכמים, מ"מ סוגיא זו חולקת עם הסוגיא שלנו עכ"ל הרי רוצה לומר שתלמוד שלנו חולק על תלמוד ירושלמי, וא"כ כגמרא דידן עבדינן דאם הלך גדול הבית לבית הקברות הוי טפילה לשאר אחים שנשארו בבית ואלו ואלו מונים משיצא מפתח ביתם, והוא דאתי בגו תלתא כדפרישית לעיל, ור' אבי העזרי פירש דלא פליג גמרא דידן אירושלמי ומפרש מונה עמהן והם עמו משיסתם הגולל, וזה דחקו לר' אברהם ב"ר דוד לומר דפליגי, דהאי לישנא דמונה עמהם לא משמע הכי כלל דהו"ל למימר מונין עמו. ולי נראה לפרש כשיטת ר' אברהם ב"ר דוד, ואע"פ כן אומר אני דלא פליג ירושלמי אגמרא דידן ולא יקשה נמי הא דקאמר מונה עמהן, ואע"פ שאין הכרעת תלמיד הכרעה אני אכריע, הא דקאמר בגמרא דידן מונה עמהן משיצא מפתח ביתו, היינו בשגדול הבית דר בכאן עם שאר אחיו והלך לבית הקברות להתעסק בצרכי המת, ואהא קאמר מונה עמהן דהו"ל כאילו נשאר בבית, והא דקאמר בירושלמי אם היה גדול המשפחה כאן וכו', הכי פירושא אם היה גדול המשפחה דר כאן ומקצת אחין דרין שם בעיר שהוא נקבר בה ומטו להדדי בגו תלתא [יומין], אלו ששם ואלו שבכאן מונין משיצא מפתח הבית דכיון דמטו להדדי בגו תלתא יומי הוו כולהו נמי טפילה לו ואלו ואלו מונין משיסתם הגולל, ואם אין גדול המשפחה לא כאן ולא שם בעיר שנקבר בה אלא הוא במקום אחר, אז לא הוו טפילה להדדי אלו שבכאן לאלו של שם, אלא אלו שבכאן מונין משיצא מפתח ביתו ואלו ששם מונים משיסתם הגולל, ולכל הפירושים קשה לפרש מהו הכל הולך אחר גדול המשפחה לחומרא, והא זימנין קולא היא שאם היה גדול המשפחה כאן שאלו ששם מונין משיצא מפתח ביתו קולא גדולה היא להם, על כן נראה לפרש שאם היה גדול המשפחה כאן אלו ואלו מונין משיצא מפתח ביתו לחומרא, דכיון דגדול המשפחה התחיל להתאבל צריכין גם הם להתאבל עמו לכבודו אפילו שלא בפניו מיד כשישמעו, ואע"פ כן חוזרין ומתחילין למנות עיקר אבלותם משיסתם הגולל שבעה ושלשים דהשתא הוי הכל לחומרא, וצריך עיון. ובתוספות רבינו יצחק ב"ר מרדכי שכתב לפני ר' יצחק ב"ר אשר מצאתי כתוב וזה לשונו, והוא שיש גדול הבית בבית ואחר בא ממקום קרוב אז הוא מונה עמהן שהוא טפל לגדול הבית ומשוך אחריו למנינו, אבל אם אין גדול הבית אז אין משוך אחריו אלא מונה לעצמו לפי שהם טפלים לו והוא אינו טפל להם, הלך גדול הבית לבית הקברות מהו, לא ידע רבינו לפרש הך בעיא אלא [כגון] שאותו בית הקברות הוא במקום אחר, שאז היה להם מנהג שהיה להם בית הקברות בעיר אחרת, והכי קא מיבעיא ליה הלך גדול הבית עם המת בעיר אחרת לקוברו, ושאר בני הבית נשארו, ועכשיו יש לגדול הבית למנות משיסתם הגולל בעיר אחרת, ושאר בני הבית הנשארים מונין להם לאלתר משעה שיוציאו המת מפתח שער עירם ויחזרו פניהם מן המטה כדאמר להו רבא וכו', ובא זה ממקום אחר מהו, עם מי הוא מונה עם אלו שמצא בבית שמונין משעה שהוציאוהו משער העיר, דכיון שהיה גדול הבית עמהן בשעת מיתה אע"פ שעכשיו אינו מונה עמהן הוא שהלך לקוברו במקום אחר, מ"מ כאילו היה עמהם דמי, מאחר שהיה עמהם בשעת מיתה שעיקר כל אבלות גורמת, או דילמא לעצמו מונה כיון שאין גדול הבית מונה עמהם ואינו בבית אע"פ שהיה בשעת מיתה עמהם אינו מועיל, אי נמי יש לפרש דהכי מיבעיא ליה אם מונה עמהם או עם גדול הבית הוא מונה, והא פשיטא שאין מונה לעצמו כיון שגדול הבית נמי מתאבל עמהן והיה בבית עמהן בשעת מיתה, אע"פ שמנינו מוחלק מהם, וראשון עיקר מדמקשינן לקמן והתניא מונה לעצמו, מכלל דבהא מספקא ליה אם מונה לעצמו או לאו, והא תניא מונה לעצמו ופשיטא ליה דאהא קתני כשהלך גדול הבית לבית הקברות, לא קשיא הא דאתא בגו תלתא וכו', כלומר הא דאמר ר' חייא אמר ר' יוחנן אפילו הלך לבית הקברות מונה עמהן, כשבא ממקום קרוב בתוך ג' ימים הראשונים, פירוש שבא אדם אחר שלישי שהיה בדרך בא לכאן אצל שאר אחיו בתוך ג', והא דקתני מונה לעצמו כשבא לאחר ג' דאפילו היה גדול הבית בבית ולא הלך לבית הקברות היה מונה לעצמו, דהא אתנא קמא דאמר ג' ימים הראשונים וכו' אסיק לעיל ר' חייא אמר ר' יוחנן והוא שיש גדול הבית בבית, מכלל דלאחר ג' ימים אפילו יש גדול הבית בבית מונה לעצמו, ולעולם לא שאני בין שהלך לבית הקברות להיה בבית ממש, מיהו תימה אי הכי מאי איריא דקתני מונה לעצמו כשהלך לבית הקברות, אפילו לא הלך לבית הקברות אלא היה בבית מונה לעצמו, ועוד יש לתמוה דהשתא משמע דס"ל לר' חייא אמר ר' יוחנן כתנא קמא דר' שמעון, ולקמן פסיק ר' יוחנן הלכה כר' שמעון באבל דאמר אפילו בא ביום שביעי מונה עמהן, מיהו ע"כ אית לן למימר דהכא דייק הוא למילתיה דת"ק, כדאמר לעיל אמר מר ג' ימים הראשונים ולאו משום דסבירא ליה הכי, והאי דקא מסיק כדאמר להו רב לבני הוצל וכו' משום דרב הוה סבר הלכתא כת"ק, ומייתי סייעתא מיניה דהכי הוא מילתיה דת"ק כדמפרש איהו וצ"ע, עכ"ל. כללו של דבר, אם נשאר גדול הבית בבית ולא ליוה את המת לבית הקברות ובא אחד ממקום קרוב אפילו בא ביום ז' עד שלא עמדו מנחמין מאצלו מונה עמו, ואותם אחים שהלכו עם המת לקוברו משמע מתוך דברי רבינו אבי העזרי שמונין משיסתם הגולל, ולדברי ר' אברהם ב"ר דוד מונין משיצא מפתח ביתו עם גדול הבית, ואם היה גדול הבית בדרך ומקצת אחים שם ומקצת אחים כאן במקום שנקבר המת, אפילו בא הגדול ממקום קרוב מונה לעצמו, ואם הלך גדול הבית לבית הקברות, בהא פליגי רבוותא, רבי אבי העזרי כתב דכולן מונין עמו משיסתם הגולל, ורבי אברהם ב"ר דוד כתב דכולם מונים משיצא מפתח ביתו לפי שהוא טפילה להן, כך מצאתי כתוב בתוספות מו"ק (כ"ב א') בשם רבי יצחק ז"ל, ופירשו דירושלמי פליג אגמרא דידן, ובגמרא דידן עבדינן דמונה עמהן והוא דאתי בגו תלתא יומי, אבל אתא בתר תלתא יומי מונה לעצמו משיסתם הגולל, ולפי דבריו כשהוא דר כאן והלך לבית הקברות כך הוא הדין, אבל אם גדול הבית דר שם במקום שנקבר המת, אז אלו ואלו מונין משיסתם הגולל כדברי הירושלמי, ולא יחלוק על תלמוד שלנו לפירוש זה. והשר מוקצי פירש דלא פסיק תלמודא הלכה כר' שמעון אלא כשגדול הבית בבית, אבל אם אין גדול הבית בבית הילכתא כרבנן, והשתא ניחא הא דמפליג בין אתא בגו תלתא יומי לאתא בתר תלתא יומי דהיינו כרבנן דקיי"ל כוותייהו, ורבי שמחה ז"ל כתב דהא דאמר בא ממקום קרוב מונה עמהן מיירי כגון שהוליכוהו לעיר אחרת לקוברו ומקצת אבלים הלכו עמו ונשאר גדול הבית בבית דהשתא יש כאן שני מנינים, אלו שבכאן משיצא מפתח ביתו, ואלו ששם משיסתם הגולל, ואהא קאי שאם חזר לכאן ממקום קרוב אפילו ביום ז' אחד מן ההולכים עמו מונה עמהן כיון שידע שמת כשהן ידעו שהרי עמהן היה, ומיבעיא ליה הלך גדול לבית הקברות דהוי השתא איפכא שהקטנים נשארו כאן והגדול הלך לבית הקברות וחזר ממקום קרוב ביום שביעי מהו, ומפליג בין בא בגו תלתא יומי וכו', ובהא אפילו ר' שמעון מודה דכי קאמר ר' שמעון אפילו בא ביום ז' היינו היכא דגדול הבית בבית, אבל לא הוליכוהו לעיר אחרת אלא קברוהו בעיר שנפטר בה והלך אחד מהם משם למקום אחר קודם שנסתם הגולל וחזר אצל אחיו ביום ז', כיון דאין כאן אלא מנין אחד, בין גדול הבית בין קטון הבית בין ממקום רחוק בין ממקום קרוב מונה עמהם, ואם לא ידע שמת כגון שלא היה בעיר כשמת, נראה דהוי כמו כל שמועה קרובה דמונה מיום שמועה שבעה ושלושים, והוא כתב כמו כן שהירושלמי פליג אגמרא דידן.
